רפואת הצמחים היא הרפואה העתיקה ביותר. היא התפתחה בתרבויות שונות כשהתרופות נלקחו בעיקר מצמחים מקומיים. ניתן לסווג את הצמחים לפי דרך פעולתם: צמחים נוגדי דלקות, צמחים שמגבירים זרימה בכלי הדם, צמחים שעוזרים לעיכול, צמחים משככי כאבים, צמחים משלשלים ועוד.  לרבים מהצמחים בגינה הקהילתית יש תכונות מרפא, בעיקר לצמחי תבלין. נספר לכם על כמה מהם, על סגולות הריפוי שלהם ועל אופן ההכנה. המידע מבוסס על חומרי הדרכה של ד"ר מינה פראן.

לואיזה

ברפואה הטבעונית נוהגים להכין ממנה תה רפואי לטיפול במחלות דרכי העיכול, בשיעול, בדלקות גרון ובמערכת השתן.בחלק מעדות המזרח משתמשים בה לטיפול בכאבי בטן, בהקאות, בלחץ דם גבוה ובמחלות לב, לטיפול במערכת השתן והכליות.

הכנה: חולטים 5-7 עלים בכוס מים רותחים, ממתיקים בדבש ומשהים כשלוש דקות לפני השתייה.

מרווה רפואית

עוזרת לשיכוך כאבים, לעצירת שטפי דם,  להורדת נפיחויות, להורדת חום, נגד דלקות גרון ועיניים, נגד חולשה כללית, טיפול בדרכי העיכול, הקלה על צינון ושיעול, ריפוי פצעים, טיפול בבעיות בטן למיניהן.

הכנה: לרוב המחלות המרווה משמשת כחליטה לשתייה. לטיפול בפצעים מניחים עלי מרווה טחונים או לעוסים על הפצע.

שיבה – לענה שיחנית

ברפואה העממית היא משמשת לטיפול בעודפי חומצה בקיבה, באבנים בכליות, לחיזוק שורשי השיער, נגד תולעים בבטן, נגד חולשה, חוסר תיאבון, שלשול ובחילות.

הכנה: לטיפול בכאבי בטן, בחולשה, בחוסר תאבון, בשלשול ובבחילות חולטים קצת עלים בכוס תה, מחכים דקה-שתיים ושותים. לטיפול בתולעים בבטן חולטים ענף שיבה בכוס מים רותחים למשך 5 דקות, מסננים ושותים אחרי צום של לפחות חצי יום.  

מרווה רפואית, שיבה ורוזמרין:

נענע חריפה – מנטה

ברפואה העממית מקובל להשתמש בה לטיפול בדלקות עיניים, במחלות דרכי העיכול, בשיעול חזק, בנפיחויות בגוף, בבחילות, בהקאות, בכאבי ראש, בחולשה ובעייפות כרונית.

הכנה: לטיפול בדלקות עיניים ובנפיחויות בגוף חולטים עלי נענה במים רותחים, משהים כעשר דקות, טובלים צמר גפן במשרה ומניחים על שמורות העיניים או כרטייה לנפיחויות בגוף. לטיפול במחלות דרכי העיכול חולטים 3-2 גבעולים בכוס מים רותחים, ממתיקים בדבש, משהים 3 דקות ושותים. לטיפול בבחילות, בכאבי ראש, בחולשה ובעייפות כרונית סוחטים את תמצית העלים, מערבבים בדבש ואוכלים כפית מהתערובת.

רוזמרין רפואי

תה רוזמרין בדבש נחשב כתרופה לכאבי ראש ולהרגעת עצבים. שמן רוזמרין הוא תכשיר טוב להרחקת כינים מהראש וגם להרחקת נמלים מהבית.

הכנה: משתמשים ברוזמרין על ידי חליטה, מרתח או שימוש בשמן שמופק מהעלים.

לימונית – עשב לימון

משמשת ברפואה הטבעונית לטיפול בהצטננות, במחלות דרכי הנשימה ובדלקת גרון. היא יעילה בטיפול בשיעול, בדלקות גרון ובהפרעות בעיכול, מרגיעה את מערכת העצבים וממריצה את מחזור הדם. מעלי הצמח מפיקים שמן עשב הלימון שמשמש לבישום סבונים ומוצרים קוסמטיים אחרים.

הכנה: חולטים 3 עלים בכוס מים רותחים, ממתיקים בדבש, משהים כשלוש דקות ושותים.

מליסה רפואית

מקובלת ברפואה העממית כתרופה לטיפול בשטפי דם. בדיכאון, במחושי קיבה, בחום, בהתכווצויות הרחם ובהפרעות במחזור החודשי, בנדודי שינה, בכאבי ראש ובסחרחורות, בשיעול, בצירי לידה, במחלות לב ומסייעת להגלדת פצעים.

הכנה: לטיפול בכאבי ראש וסחרחורות ובדיכאון משרים חופן עלים בכוס ולתוכה יוצקים חצי הכמות כוהל לשתייה וחצי הכמות מים למשך יומיים – שלושה. לשתייה משתמשים בכפית משרה לכוס מים, או מזליפים 20 טיפות משרה על קוביית סוכר ומוצצים אותה.

לחיזוק הלב, לניקוי בית החזה ולריפוי שיעול, לשיכוך כאבי ראש וסחרחורות מבשלים חופן עלי מליסה ביין בכמות השווה לשתי כוסות. מרתיחים למשך 5 דקות, מסננים ושותים את היין בעודו חם.

מליסה, לימונית, לבנדר, זעתר, הדס וזית:

זוטא לבנה

ברפואה העממית היא משמשת לטיפול בכאבי בטן, בשיעול ובהצטננות, לחיזוק הגוף, להורדת לחץ דם, לריפוי מחלות לב, לריפוי פצעים, דלקות עיניים ועור וכוויות ולהפיג ריח רע מהפה.

הכנה: להכנת תה זוטא מבשלים שלושה חופנים גדושים של עלים וגבעולים בליטר מים במשך כחמש דקות, מסננים וממתיקים בסוכר או בדבש.

להכנת תחבושות לפצעים ולדלקות עיניים מבשלים חמישה חופני עלים וגבעולים בליטר מים במשך כעשר דקות, מסננים, טובלים, צמר-גפן במרתח בעודו חם ושוטפים את העיניים או מניחים עליהן. לטיפולים אחרים טובלים תחבושות במרתח ומניחים על פצעים, על דלקות עור ועל כוויות. מרתח זה מרפא גם דלקות חניכיים ומפיג ריח רע מהפה על ידי גרגור.

לבנדר – אזוביון דגול

ברפואה העממית משתמשים בו לטיפול בשיעול, בקצרת, בבעיות עיכול, בשפעת, בנזלת, בנפיחויות, בכוויות, בהתכווצות שרירים, בדלקת ריאות, בנדודי שינה ועוד.

הכנה: למחלות פנימיות מרתיחים 4 כפות גדושות של עלים יבשים או ירוקים בליטר מים, מסננים ושותים 4-3 כוסות ביום. לסובלים מנדודי שינה מומלץ לשתות כוס לפני השינה. למחלות חיצוניות מרתיחים שני חופני עלים במים במשך כ-10 דקות, מסננים, שופכים לאמבט ושוהים בו כחצי שעה. לבצקות, לעוויתות, לכוויות ולמכות שמש מספיגים תחבושות במרתח ומניחים על האבר החולה.

לכוויות, מכות שמש, עקיצות ודלקות עור משתמשים בשמן לבנדר. להכנת השמן יוצקים שמן זית לצנצנת זכוכית וממלאים אותה עד חציה, דוחסים לתוכה עלים וגבעולים של לבנדר עד שמפלס השמן יגיע לספת הצנצנת, מכסים במכסה ומניחים על אדן חלון שפונה אל קרני השמש למשך שבועיים.

אזוב מצוי – זעתר

ברפואה העממית משמש לטיפול בכאבי בטן, בבחילות, בהצטננות, בכאבי אוזניים, בשיעול, בכאבי ראש, בתולעים בבטן, באקזמה, בדלקות חניכיים ועוד.

הכנה: חולטים כף גדושה של עלים ירוקים או יבשים בכוס מים וממתיקים בדבש.

להכנת שמן זעתר מוהלים את השמן האתרי שבעלים בשמן זית. הזלפת השמן כטיפות תועיל לאוזניים מודלקות. שתיית כף שמן ביום תעזור לסובלים מכאבי בטן, מבחילות, משיעול חזק ומתולעים בבטן. עיסוי הרקות בשמן מפיג כאבי ראש. עיסוי חזהו של תינוק בשמן יעיל נגד שיעול חזק וליחה המצטברת בדרכי הנשימה. מריחת השמן בין אצבעות הידיים והרגליים יעילה נגד אקזמות ועור מבוקע ומתקלף.

הדס מצוי

משמש כמשחה לטיפול בגירויי עור לתינוקות, בנשירת שערות ובדלקות מעיים, לריפוי חבורות ולהקלת עצירות וקצרת (אסטמה). שתית תה הדס יעילה לדלקות מעיים, לעצירות ולטיפול בכיב קיבה (אולקוס).

הכנה: מייבשים עלי הדס וכותשים לאבקה, מערבבים בשמן-זית ומתקבלת מעין משחה ירקרקה שאותה מורחים על מקומות מגורים בעור הגוף או מעסים את הקרקפת לחיזוק שורשי השיער. אפשר להשתמש באבקה גם כטלק, ללא שמן-זית. המשחה יעילה גם לריפוי חבורות ופצעים.

להכנת תה הדס חולטים בכוס מים רותחים שתי כפיות גדולות של עלי הדס יבשים או ירוקים. אפשר להמתיק בכפית דבש. לטיפול בקצרת (אסטמה) מבשלים 100 גרם עלים ירוקים במים ועם עליית האדים יוצרים אוהל ממגבת מעל הראש, ושואפים את האדים אל דרכי הנשימה.

שמן זית

ברפואה העממית ובחלק מעדות המזרח משתמשים בשמן זית לעיסוי במקרים של כאבים ודלקות פרקים ולשימוש באספלניות ספוגות בשמן חם לריפוי כאבים בחזה. תינוקות שסובלים משיעול קשה ומבעיות בדרכי הנשימה משקים בשמן זית מעורב בדבש. משתמשים בו גם לדלקות אוזניים ועיניים, לחיזוק שיער ולהכנת תכשירי יופי.

ברפואה הטבעונית השמן יעיל בטיפול בכאבים במערכת העיכול, בעצירות ובתולעים במעיים, הוא ממיס ומסלק אבני מרה. המנה הרצויה היא בין כפית לכף.

שימוש חיצוני בשמן זית נעשה במקרים של פצעים, כוויות ושיגרון.